המועצה האזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן) נוסדה אחרי קום המדינה בשנת1949 

שטח שיפוט המועצה האזורית בקעת בית שאן משתרע על פני 250,000  דונם מהמושבה מנחמיה בצפון ועד נחל בזק בדרום, מהרי גלבוע במערב ועד לנהר הירדן במזרח.

המועצה האזורית מקיפה 24 ישובים המונים כ- 12,500 תושבים ב-  16קיבוצים, 5 מושבים, כפר קהילתי , המושבה מנחמיה וכפר לשיקום נגמלים מסמים. 11 מיישובי המועצה הוקמו לפני קום המדינה במסגרת ישובי "חומה ומגדל"  5 מושבי המועצה הוקמו בשנות ה- 50 .

הסטוריה על קצה המזלג

בקעת בית שאן היא חלק מבקעת הירדן ומהשקע הסורי-אפריקאי. העומק, חומת ההרים והריחוק מהים – גורמים לחום לוהט בקיץ וליובש רב. הודות לשפע המעיינות ולאקלים החם, התיישבו בני אדם בבקעה כבר בימים קדומים. קיימים שרידים המעידים על חיי בני אדם מהתקופה שלפני 50 אלף שנה.

חשיבות המקום עלתה הודות להיותו צומת דרכים חשוב של העולם העתיק. האזור ידע תקופות זוהר שונות מהשלטון המצרי (1300 לפנה"ס) ועד לתקופה הרומית הביזנטית. בתקופה העותומאנית חלה הידרדרות חמורה, רשת ההשקיה הוזנחה והתרבו הביצות. במאה ה- 19 היה האזור כמעט בלתי מאוכלס. הסולטן עבדול חמיד שרכש אדמות שהוברו (אדמות ג'יפטליק) ניסה ללא הצלחה יתרה לשפר את המצב.

בשנת 1936 חודשה ההתיישבות היהודית בבקעת בית-שאן לאחר שהקק"ל רכשה קרקעות מידי הערבים. למרות תנאי טבע ואקלים, השכנים העויינים, המלריה וההכבדות מצד השלטון הבריטי, החלה התיישבות "חומה ומגדל" – אחד הפרקים המפוארים ביותר בסיפור ההתנחלות היהודית, בתקופה זו הוקמו בעמק 11 ישובים.

ההתפתחות הגדולה של האזור חלה אחרי קום המדינה. הישובים זכו להשלמת מיכסת הקרקע שלהם ולרציפות שטחים המאפשרת עיבוד חלקות גדולות. הקרקעות שהתפנו אפשרו הקמת ישובים חדשים. השנים הבאות היו שנות ביסוס המשקים, התוויית תכניות המשק המתאים לאזור והשלמת מיכסות הקרקע.