סיפור ההצלחה של גוש עציון

במזג אויר סגרירי יצאנו לסיור לימודי/חוויתי במועצה האזורית גוש עציון.

מועצה אזורית עציון היא סיפור הצלחה מרשים בכל קנה מידה. היא פרושה על 450 אלף דונמים. במסגרתה חיים 17,000 תושבים  ב- 20 ישובים (מהם 5 מאחזים בלתי חוקיים). בסמוך נמצאים

העיר החרדית בית"ר המונה 40,000 תושבים והישוב אפרת עם 9000 איש.

בישובי הגוש עוסקים בחקלאות (מטעי נשירים, פרחים, כרמים ליין ושמן), יקבים ותעשיית שמן זית וגבינות מפתחים תיירות ותעשייה.

אנחנו בעצם מעין פרבר דרומי-מזרחי של ירושלים, אומר שאול גולדשטיין ראש המועצה, הבית שלי נמצא 20 דקות נסיעה מהכנסת, אנחנו עתודת שטחי הבניה של האוכלוסייה הדתית של העיר, את התרבות, הצריכה וחלק ניכר מהתעסוקה אנחנו מוצאים בירושלים. הביקוש לבוא לישובים שלו עצום, מעבר לכל הסיבות הטובות - היסטוריה, אידיאולוגיה, אקלים, הקרבה לירושלים, הסיבה העיקרית שבגללה אנשים רוצים לבוא לגור אצלנו היא החיים הקהילתיים והקהילות החמות והתומכות אצלנו.

גולדשטיין מתאר יחסים טובים מאד עם ערביי האזור, ומגלה כי הם רוצים לצרף כפר פלשתיני למועצה. הם מעבדים את שדותיהם בלב המועצה, אנחנו מכבדים אותם ומקפידים שלא לנשל אותם מאדמותיהם,

הוא אומר. מאוחר יותר אנחנו שומעים מאוריה על מאמץ גדול לפיתוח התיירות שהיא לדבריה ה"בייבי" של ראש המועצה ועל השקעה גדולה במיתוג האזור תוך הדגשת נרטיב הגבורה של מגיני גוש עציון ונפילתו במלחמת השחרור, מיתוג שהוא חלק מהמאמץ בחיבור האזור לקונצנזוס הישראלי.

בסיבוב קצר בתקוע, אנחנו שומעים על קליטת 200 משפחות (זאת לא טעות) בשנה. תקוע היא ישוב מיוחד – אגודה שיתופית בבסיס, בישוב שהוא קהילתי באורחות חייו, ומשולב דתיים וחילוניים.

על קצה המזלג אנו נחשפים לחוות "שדה בר" שהיא מפעל חינוכי ייחודי לנוער שוליים המתנהלת כמו קיבוץ קטן, ומייצרת גבינות ושמן זית, ובין לבין אי אפשר כמובן בלי ביקור בהרדיון וקבר הורדוס שנחשף לאחרונה.